חברון מאז ולתמיד?



התפרסם ב YNET

2014

 

הדרישה לשנע מחנכים בעלי שיעור קומה למערכת החינוך לפני שתידרדר לתהומות , קיבלה השבוע תוקף מחודש. במכתב שנמענו הוא שר החינוך גדעון סער, הובעה סרבנותם של כ-250 מורים בישראל לצאת עם תלמידיהם לסיורים בעיר האבות חברון כחלק מתכנית להכרת אתרי מורשת.

נניח לאקט הדמגוגי, ועתיר יחסי הציבור של הגדרת הענין "סרוב", משל היה זה סירוב פקודה בלתי חוקית בעליל. הסיורים הוגדרו בכלל  סיורי רשות, כפי שקבע משרד החינוך עצמו. לכל הפחות ראוי היה לשאול לדעתם של ההורים בעניין. מה שמדאיג באמת הם הטיעונים המביכים שהביעו חותמי המכתב כפי שהדברים התפרסמו בכלי התקשורת השבוע.

מורה אחד טוען כי לא מלמדים את תולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני המשתקף בחברון ומתרכזים רק בהקשר היהודי כאמירה ציונית. אחרת טוענת כי הסיורים מחזקים את הזיקה היהודית דווקא לחברון שהאבות בכלל לא חיו בה אלא רק נקברו והיום היא מהווה בכלל סמל לקיצוניות..  

נדמה כי משרד החינוך התבלבל וחשב בתמימותו כי הנוער מאבד את ערכיו אך האמת היא כי מי שזקוקים נואשות לסדרת חינוך דחופה הם דווקא חלק מהמורים שלבורות ולרדידות האינטלקטואלית שלהם אנחנו מפקירים את ילדנו. נכון, מדובר רק בחלק הזוי וקטן המונה  כ-250 מורים ואולי עוד כמה  שחששו לחתום בגלוי על המכתב. 

אם סיור מורשת הוא כלי שרת בידי אידאולוגיה פוליטית כפי שניסחו זאת חותמי המכתב, אזי גם ביקור בירושלים הוא סיור תעמולה ימני קיצוני. "ההתנחלות" היהודית בחלק משכונותיה ממילא שנויה במחלוקת שלא לדבר על ההכרה החלקית בעיר כבירת ישראל. כל ביקור של תלמידים בבירה רק מחזק את הריבונות היהודית בה, יוצר הזדהות רגשית ומעצב תינוקות שנשבו "כחומר גלם תוך צבירה של הון פוליטי", כפי שהגדיר זאת אחד החותמים על המכתב.

זאת בניגוד גמור לרמת אביב למשל שעל היותה מופת של חיים ציוניים תוססים ושופעי חנויות בוטיק, מספרות צמרת ובתי קפה ארומתיים, יש קרוב לוודאי קונצנזוס חינוכי מקיר לקיר בקרב חותמי המכתב. אגב, במוסדות החינוך שבהם מלמדים החותמים לא מנחילים לתלמידים שאדמת שייח מונייס נלקחה מיושביה החוקיים בדורסנות אלימה בעודם מבקשים שלום דו קיום ואחווה. הצגה פוליטית, מגמתית וחד צדדית שעליה אמונים שרי החינוך לדורותיהם ממר"צ ועד המפד"ל.  הנה  לכם עילה למכתב הסרבנות הפסיאודו-חינוכי הבא.

אם ישמעו תלמידי ישראל פרק בעברה היהודי של חברון הם עוד עשויים להתעניין רחמנא ליצן בעבר משפחתם ומורשתם הלאומית והתרבותית. ומה יגלו אז?שיהודים חיו בחברון מאז ומעולם ושטבח יהודים בעיר ארע בתרפ"ט הרבה לפני שחותמי המכתב למדו לדקלם סיסמאות כיבוש? ואולי יגלו התלמידים שערש התרבות היהודית הוא בכלל ביהודה ושומרון ולא בקניון הזהב. ומה יקרה אם יפגשו התלמידים באנשים שחושבים אחרת ממוריהם? שכידוע עשרה קבין של מוסריות וידע וחוכמת חיים צרופה נפלה דווקא עליהם. חמור מכך, האם ייתכן כי נפשם הרכה והלא מגובשת של התלמידים תיטרף ותפתח יחס רגשי לנופי ארץ התנ"ך? האם  יהפכו בכך, צרי מוחין כפי שמתנשאים עליהם ועל הוריהם חותמי המכתב בהציגם את תלמידים כמי שאינם יכולים להכיל מורכבות ולפיה חברון בעלת המורשת היהודית העתיקה, תיוותר בריבונות פלסטינית מתוקף הסכמים חוקיים שיש לכבדם.  

במהלך הסיור בחברון או לאחריו יאלצו חותמי המכתב לשוחח עם תלמידיהם. לאפשר להם להתבטא, להביע רגשות ולשאול שאלות.  דרישה מעט מוגזמת ממי שרואים עצמם קומיסרים של הישראליות הטובה, הידע האנושי והמוסר בכלל.

את התלמידים יש לשלוח לחברון עיר האבות השנויה אמנם במחלוקת פוליטית כשם שיש לשלוח אותם לבקר בכפרים השנויים במחלוקת של הבדווים בנגב, כשם שיש לשלוח אותם לבקר בכפר שלם שעתיד פיתוחו אינו מסוכם. הם יכירו  שם אנשים שעליהם שמעו עד כה רק בטלוויזיה, הם ידברו אליהם ואיתם, ואמנם יפתחו גם יחס רגשי,  כי זה מהותו של חינוך. את המסקנות המגוונות והשונות כמו גם את הלבטים יוכלו ללבן אח"כ בכיתה בהכוונת המורים. לא עם המבוהלים שחתמו על המכתב. אלא עם כל היתר שעוסקים באופן מוערך כל השנה בהנחלת העושר הרעיוני של המורשת הציונית ובעידוד הסקרנות האנושית בכלל.      

 

הוספת תגובה:



 
 

המלצות של זיו:

My Facebook
> פורסם ב-04/10/2011

מי אמר הומו
> פורסם ב-25/07/2011