לכתו של עדי טלמור



פורסם במגזזין "גלובס"

2011

 

ספק אם איש מלבד רופאו הצמוד של עדי ידע על מחלתו. כמי שהיה קנאי מאוד לפרטיותו הוא לא נועץ כנראה באיש כשקיבל את ההחלטה לסיים  את חייו. עדי היה אדם מקורי, חריג ופורץ דרך. אנשים מסוג זה אינם נזקקים לאישורים, חיבוקים, ותרועות בשם הבחירות שהם עושים.

ההנחיות המדויקות שהותיר בידיי מוקיריו אשר לאופי טקסי האבלות העדיפים עליו ותוכנם המדוקדק, מעידים יותר מכל על חשיבה עצמאית, יצירתיות, מעוף, דמיון עשיר וחוש הומור מפותח.  

עדי היה מקורי, יחודי וחריג גם בחייו האישיים. הבחירה לחיות שלא במסגרת זוגית ומבלי להביא ילדים לעולם, היתה עבורו טבעית והוא מעולם לא הרגיש צורך להתנצל עליה או להצטדק גם בשנים שבהן ישראל היתה מקום שמרני ומתחסד בלשון המעטה. עדי היה מן הראשונים אם לא הראשון שהציג כבר לפני שלושים שנה אלטרנטיבה רעננה לסגנון המעונב והמכופתר שהיה שגור אז בקרב קרייני החדשות בארץ. שדרי הטלוויזיה בערוצים המסחריים, המשוחררים, המתנועעים, והמעורבים הם במידה רבה ממשיכיו. 

אך בעיקר ראוי לזכור  כי בניגוד לכל עמיתיו למקצוע, עדי מעולם לא ראה בעריכת חדשות עוד תחנה זמנית בדרך לכיבוש הפריים טיים. לדידו עריכת חדשות היתה מלאכה ראויה דיה והוא עשה אותה בכובד ראש ובלי ציניות. בלי להסתחבק. בלי ללקק ובלי להראות בבתי הקפה הנכונים בשכונה.    

חייו ומותו של עדי קשורים זה בזה ודרך מותו היא אינה גחמה של רגע, פועל יוצא של מצוקה נפשית זמנית  או ניסיון לשאת חן בעיני ההמון. הוא, בניגוד למריבתנו, לא השחית מעולם את חייו בדאגה לשמו הטוב בדרך של ריצוי הסביבה.

אותה זכות טבעית וברורה שראה לעצמו  לנסח כראות עיניו את חייו, עמדה לו גם בבחירתו לסיימם. בדברי הפרידה שכתב הודה בכנות כואבת: חייתי טוב ואין לי על מה להלין. כמה מאיתנו מסוגלים לומר זאת בעודם בחיים?רק מתי מעט. באופן מותו שוב אותת לנו בדרכו המקורית

כי החופש לבחור בדיעה צלולה ומתוך חוסן, גם כשהבחירה תמוהה או לא מובנת, היא הטעם המתוק שבשבילו הכל כדאי. לסירופ הרעיל שהוגש לטלמור לפני מותו היה בטח את אותו טעם מתוק עבורו ולכן יש להניח ששתה אותו בלי להסס כלל. אנחנו מוכי ההלם מן המעשה מחויבים לא רק לבכות את לכתו של עדי אלא גם לנצל את הבימה התקשורתית, כדי להציף ולעורר שאלות ערכיות סביב סוגיית חופש הבחירה. החופש לבחור שלא כמו כולם. לבחור אחרת, לבחור מתוך שמחה. זאת אולי צוואתו של עדי ולרגע נדמה שבתוך שטף המילים הגבוהות, הוא פשוט יגיח לפתע מתחת לשולחן הדסק במבט מחויך, יניף את ידו בביטול וקולו ירעם: אוי גיוועלד. חבורה של טמבלים. עבדתי על כולכם. עכשיו צאו לי מהדסק ויאללה תשיגו כבר את האינסרט למהדורה.

אפשר רק לקוות שטיסתו האחרונה של האיש שגמע מרחקים כל חייו, הגיעה אכן ליעדה בשלום בגן העדן. כי אם יש מישהו שיידע באמת ליהנות מכל הטוב שיש שם, זה הוא.  כמי שחי כל חייו בצניעות כמעט סגפנית והתפעם מן הדברים הפעוטים לכאורה כמו יפי השקיעה בטיילת, ואור הזריחה מעל העיר העתיקה, הוא ימצא בשמיים, מנוחה נכונה.  תסריט מותו של עדי שעליו שקד כל כך, תהיה לנו העדות הנאמנה ביותר לכישרונו הנדיר כעורך. העורך הראשי של מהדורת חייו.

הוספת תגובה:



 
 

המלצות של זיו:

My Facebook
> פורסם ב-04/10/2011

מי אמר הומו
> פורסם ב-25/07/2011