כשלברלין קראו דימונה



התפרסם ב YNET 

2014

כל דור ו"הלוס אנג'לס" שלו. העיסוק האובססיבי בעיר ברלין מלמד כי היא במידה רבה מה שהיתה בשנות השבעים העיר לוס אנג'לס בעבור מעצבי השיער הישראלים. עוד יעד ססגוני מעבר לים המצטייר בגווני וורוד עז מבעד לעטיפת צלופן מרשרשת. כן, מעולם לא היה כאן "קל" ומעולם  דירות בלב ת"א לא היו בהישג ידם של ישראלים צעירים חסרי כל. גם לא לפני ארבעים וחמישים שנה כשישראל עדיין תפקדה, לפחות רשמית, כשלוחה ים תיכונית של מזרח אירופה.

זו היתה המציאות שלאורה בגרו הורי, ילידי פלסטינה המנדטורית, יחד עם כל בני דורם. בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת. הבינו אבי, שעזב זה מכבר קיבוץ ואימי הצפון תלאביבית, שאין להם שום סיכוי לשרוד בעיר הגדולה. מחירי הדיור היו בשמיים ואיש לא עמד בתור להציע להם עבודה.  אז הם החליטו לקחת את גורלם בידם ופשוט "גלו". לא. לברלין ולניו-יורק. זה מעולם לא עלה אפילו על דעתם. הם פשוט הלכו לגור לא עלינו בדימונה. כן פעם ל"ברלין" קראו דימונה, ערד או באר שבע.

הם לא עשו זאת בחפץ לב אבל לא רצו להתראיין על כך בעיתון הלאומי בעודם מתייפחים על  המדינה הנוראית והרעה שהתאכזרה אליהם כל כך. לא היה בזה שום דבר מיוחד וחריג. היו עוד אלפים כמותם שירדו דרומה חסרי כל ורכשו לעצמם תוך זמן קצר יחסית גם קורת גג, גם פרנסה בכבוד וגם חינוך טוב לילדים ובחינם! נשמע כל כך פשוט. אז זהו שלא. כבר אז היו שסרבו בקנאות לבחור בחיים ומאנו לעזוב את בית ההורים בשכונות העוני של דרום ת"א. בנגב  היתה אז עבודה בשפע וחינוך משופר, אבל הם המשיכו לחיות על חשבון ההורים ולכעוס על גולדה. כל דור ונחשליו.

המחיר האישי ששלמו הורי וחבריהם לדרך לא היה פשוט כלל. התנתקות כמעט מוחלטת מההורים, מחברי הילדות ומכל ססמן של ציווילזציה מתוקנת במרחק  3 שעות נסיעה. הוריי, אחי ואני היינו  מושא ללעג ולבוז בשל הבחירה ההזויה לכאורה לגור בחור העלוב בעל השם המפוקפק ("למה אתם תקועים שם"?). חלק ממכריהם של הוריי ראו בבחירתם לגדל אותנו במערכת החינוך הדימונאית המוגבלת והענייה, כמעט פשע הורי. לא פחות מכך. ועם זאת מעולם לא שמעתי בסביבתי הקרובה  מרירות, כעס תסכול או תחושת נבגדות מהמדינה. ההפך מכך, היתה זו גאוותם של הוריי וחבריהם על שזכו לגדל  משפחות ברווחה ובכבוד ועל הדרך גם להפריח את הנגב. הם אמנם לא התכוונו לעשות מעשה ציוני נאצל. אבל בפרוש כך יצא.  

לדאבון לב מדינת ישראל הפקירה לימים את הנגב, והוא כבר אינו אטרקטיבי כבעבר. אין בו היום עבודה בשפע אבל גם התנאים השתנו ללא הכר. באר שבע, צמחה לפלא. אמצעי התחבורה השתכללו והמרחקים לערי הדרום התקצרו וכמעט משתווים היום למשך הנסיעה הפקוקה מהפריפריות הצפוניות של ת"א אל ליבה. ועדיין, גם היום מחירי הדירות בדרום נמוכים עד מצחיקים בהשוואה לאלה של ערי המרכז. אבל מכאן ועד לעקור מהדירה השכורה המעופשת בלב ת"א לדימונה ערד או באר שבע?אוי לקלון ולבושה. מה יגידו החברים? איך אפשר לתרץ פסיאודו-אידאולוגית את הבחירה ההזויה? לשלם שכירות בברלין, לדבר גרמנית, לנסוע שעה ברכבת התחתית לעבודה ולשגר חיצי רעל וארס כלפי המדינה, נשמע הרבה יותר מכובד, אקדמי ומתורבת. אבל אחרי ברלין, יבוא שוב איזה טרנד לוהט ואליו תערוג מקהלת העוללים הנודדת כשהיא מדושנת מעצמה ומלאה טרוניות למדינה. מהגרי ברלין הצעירים נשמעים כמי שלדידם המדינה פרצה ביום שבו הגיחו לאויר העולם והאמת היא שדי נמאס מזה כבר. קשה, ואפילו מאוד היה פה גם פעם.  החברה הישראלית הגיעה לאן שהגיעה בזכות ישראלים צעירים בעלי עמוד שידרה שכשהיה להם קשה במקום לחשוב ברלין, חשבו דימונה. 

נתפרסם ב- ynet

2013

הוספת תגובה:



 


עמית
13/05/2017 23:08


מדוייק!


 

המלצות של זיו:

My Facebook
> פורסם ב-04/10/2011

מי אמר הומו
> פורסם ב-25/07/2011