נצחוi האספסוף



 

נצחון האספסוף

 

הרשת קורסת לאחרונה תחת עומס המניפסטים של תועמלנים מטעם עצמם. שיגעון הגדלות מתפרץ מזמן מכל נקב בגופם. בכל בקר מצטרף כוכב זוהר חדש. אחת פונה בדף הפייסבוק ישירות אל ראש הממשלה כאילו היו חברי ילדות בשכונה. אחר בא איתו חשבון נוקב על שתסריט החיים ההוליוודי שהפיק לעצמו, לא הגיע לכדי מימוש מוחלט. הוא דורש מראש הממשלה אישית להתפטר תוך הצבת אוליטמטום מפורש. הניצנים נראו כבר בקיץ שעבר כשחבורת המחאה החליטה להכתיב לראש הממשלה תנאים מוקדמים להדברות והלייקים נשפכו כמעיין זהב שופע. לכאורה הדמוקרטיה העברית חוגגת את ימיה. אבל האמת היא שאם יש כאן חגיגה היא של ניצחון האספסוף. ניצחון מזהיר. חותך וחד. 

מן הידועות היא שהאספסוף בכלל לא יודע שהוא כזה ונכון לעכשיו גם אין מי שילחש זאת על אוזנו. מי בדיוק? נבחר ציבור שצווח במופע אימים וולגרי על ראש הממשלה "שקרן! שקרן"?

דמוקרטיה אינה משחק חברה שכונתי שבו את החוקים קובע מי שפוער את לועו יותר חזק. כל קול אמנם משפיע אבל לא קול נחשב. ברור שמותר וראוי לחלוק על דרכה של הממשלה או העומד בראשה, אך יש דרכים לעשות זאת. הדרך היא במהות הענין. דרך ארץ היא בנשמת הדמוקרטיה.  

הסגנון הוולגרי שהשתלט כאן ולפיו כל בעל חיבור לרשת ממורמר מתפלמס בגוף ראשון פומבית עם ראש הממשלה בעוד אחר מאיים עליו אישית כי ירעיב את עצמו  אם לא יזכה להתארח בסלון כבודו, הוא בפרוש חוצפה. זו לא חגיגה לדמוקרטיה זו הפקרות המובילה לכרסום בחוסנה של השיטה.

חל פה משום מה שיבוש תודעתי. ראשי ממשלות בישראל אינם מנהיגי סחבקיה שחייבים דין וחשבון אישי על כוס קפה ומאפה לכל בעל מקלדת דעתן. הם לא מקבלים מכל צווחן מצוי הוראות ביצוע אישיות שבצידן אולטימטום. גם לא כשמדובר במגיש טלוויזיה, שחקן או אמן מפורסם. הם בטח לא מחוייבים להאלם דום בפני מי שהחליט להתנחל מיוזמתו בכניסה לכנסת ולא משנה כמה צודקות טענותיו. אולי כדאי להדגיש את הענין במסגרת התיקונים הנדרשים בספר ללימוד אזרחות.

ראש הממשלה בישראל ולא האדם בנימין נתניהו, פועל מתוקף האמון והכבוד שרוכשים לו בני העם. גם אם לא כולם מסכימים לדיעותיו, הוא עדיין נבחר לפי רצון הרב ולפיכך המשרה שהוא נושא בה עושה אותו בפרוש נישא מעם. בדיוק כמו השופטים בבתי המשפט או מוסד נשיא המדינה.  

בצדק מודאגים אבירי שלטון החוק מהפגיעה האפשרית במעמדו של בית המשפט ככל שהולך ומשתרש סגנון הביקורת המשתלח בהחלטות השופטים ולאחרונה גם בשופטים עצמם.  

הביקורת ככל שיש כזו, לעולם חייבת להיות זהירה, מחושבת ובעיקר מכובדת. השפה צריכה להיות מנומקת מאופקת ולהתמקד בגופו של ענין. לא יעלה על הדעת ששופטי בג"צ ינהלו סיג ושיח אישי או יפגשו על הספסל בגן עם כל אזרח מודאג לפי גחמותיו. הם לא שווים יותר כאזרחים, אבל הם לא באותו מעמד כמו אחרון העם. כך אנחנו בפרוש רוצים אותם בשם שמירת איתנותם של מוסדות השלטון במדינה. במציאות שבה הולכים ומתרבים סגניו מטעם עצמם של ראש הממשלה, אל יתפלא איש כי צומחים לפלא גידולי פרא הרסניים המנסים לקבוע ולהכתיב עצמאית  את גורל המדינה. וכשזה לא בא בטוב, מגיעה כמובן האלימות הפיזית. ראש הממשלה הנוכחי אולי אינו טלית שכולה תכלת אך הוא עדיין מי שעומד בראשות המדינה. הכבוד שהוא ראוי לו הוא זכות בסיסית ולא טובה אישית מאף אחד. 

הוספת תגובה:



 
 

המלצות של זיו:

My Facebook
> פורסם ב-04/10/2011

מי אמר הומו
> פורסם ב-25/07/2011