כל בית צריך אסלה תלויה



עם עלית רמת החיים בעשורים האחרונים, עבר תחום הבניה למגורים תהליכים של מגלומניה וולגריזציה. הסלון והמטבח  התנפחו בהתמדה. צצו חדרי רחצה בצמוד לחדרי ההורים (למה בדיוק?)וגם חדרי ארונות (מה יש להסתיר שם?). שטח הפנים של החלונות הלך וגדל ואיתו הצורך בתריסים חשמליים (גם בחלונות זניחים בגודלם). דלתות הפנים הפכו "מעוצבות" והאסלה היא בכלל כבר מרחפת. רשימה חלקית בלבד. שטחן הממוצע של הדירות גדל בהתמדה לפי נתוני התאחדות הקבלנים. אם בשנות השישים נבנו דירות 3 חדרים בנות 70 מ"ר הרי שהיום כמעט ואין כאלה בנמצא. החללים הציבוריים בבית המשותף התנפחו אף הם. המבואה הפכה ל"לובי מפואר".

המהדרין שבקבלנים מתחרים בינהם מי יתהדר בתקרת לובי מאיימת שתבייש כל קתדרלה. כורסאות, מראות מוזהבות וכדי חרס פסאודו עתיקים (ובהם צמחיית פלסטיק שופעת) יקדמו את הבאים גם בבתי דירות המאוכלסים בעיקר זוגות בראשית דרכם. ועוד לא דיברנו על חיפויי השיש האיטלקי, הספרדי (שהוא בעצם טורקי) בחללים הציבוריים ובחזית הבית. מעמד הביניים הנשחק פשוט דורש, והקבלנים שמצידם רק מנסים לחסוך בעלויות, מספקים לו את הסחורה. נניח לרגע לשאלת הערך האסתטי אף שגם לה תרומה לא קטנה למצב. כשאדריכלים, עיתונאים וקובעי דעת קהל סוגדים לבתי באוהאוס, לא מפתיע שהעם מתרגם זאת כפשוטו. רוטשילד זה "טוב" ושיכון רכבת עממי זה "רע".  כך שאם  מדברים היום בשינוי הדיסקט, אזי הוא נכון לכולם.   

 

כשיש מצוקת דיור והקרקע בכל הארץ היא מוגבלת לא בונים יותר גדול ובטח שלא יקר. האם הציבור הרחב באמת מוכן לכך? האם הישראלי מוכן לקורת גג בסטנדרט נמוך ובסיסי בלי שירותים צמודים, בלי מטבח עם אי, בלי חדר ארונות ובלי תריסי חשמל? המשמעות הישירה היא למשל דירות 3 חדרים בנות 65-70 מ"ר ודירות 4 חדרים בנות עד 85 מ"ר בלבד. כבר היום רבים מהישראלים הצעירים פוסלים מראש רכישה ושיפוץ של דירות  2 חדרים ישנות שבמרביתן אפשר לגדל באחריות גם שני ילדים באושר רב. בחירה בחומרי גמר לא אופנתיים (קרמיקה, דלתות מטבח, כלים סניטריים ועוד..)עשויה להוזיל משמעותית עלויות של שיפוץ דירה. אך אין ספק: השכנים, החותנת והחברים הקרובים אמנם יעקמו את האף. חשוב לציין שלדרישה הראויה לצדק חברתי יש גם משמעות מבחינת אופי צורות המגורים. מי שרוכש היום בית צמוד קרקע בישראל גוזל הלכה  למעשה את הזכות למגורים ראויים מן הבאים אחריו. גם כך בקרוב נשקע כאן כולנו במדמנת בטון מזויין שאין בה שדות כלניות, גבעות טרשים להתבודד בהן וחורשה לשוח בה בשבת. בני המזל  כבר מסתופפים ב"פארק צמוד" התחום בכביש טבעתי כדי למנוע מהלא רצויים להתקרב ל"מתחם".

תרומתה האדירה של המחאה הנוכחית היא העלאת נושא המגורים בישראל לראש סדר היום. אסור שהדיון יתמצא בהשגת "פתרון דיור" אלא יתעלה לעיסוק בשאלות של אופי סביבות המגורים בארץ.. אופי הדירה, הבית, הרחוב והשכונה. מגורים אינם "בעיה" שיש לה נוסחה, אלא סוגיה שמעצבת את תרבות החיים שלנו בכלל. היא מקרינה על טיב היחסים והפערים שבין האוכלוסיות. הלוואי שהמחאה תביא להכרה בקרב המתכננים והציבור הרחב, כי פשטות וצניעות כמו גם שאיפה לאינטגרציה בין אוכלוסיות הם כעת צו השעה. מגורים הם הביטוי הכי ישיר ומובהק של כל אלה. צריך להתחיל בשינוי עכשיו.   

הוספת תגובה:



 
 

המלצות של זיו:

My Facebook
> פורסם ב-04/10/2011

מי אמר הומו
> פורסם ב-25/07/2011